מקזבלנקה למרקש, יש סיפורים שלא מספרים… טועמים אותם.
המטבח של רמונד
הכול התחיל במטבח, אי שם בקזבלנקה…
מטבח שבו הסירים התבשלו לאט, שבו התבלינים מילאו את הבית בניחוחם, ושבו כולם ידעו שתמיד יהיה עוד מקום ליד השולחן.
המטבח הזה היה של רמונד.
בשבילה, לבשל לא היה רק להכין ארוחה. זו הייתה דרך לאהוב, לארח, לקרב. הדלת שלה הייתה פתוחה למשפחה, לחברים ולשכנים. ואף אחד לא יצא בלי לטעום משהו.
היו שם טאג׳ינים שהתבשלו שעות, סלטים מרוקאיים שהוכנו בקפידה, קוסקוס נדיב, דגים מתובלים, מאכלי שבת… ועוד כל כך הרבה מתכונים שרק היא הכירה את סודותיהם הקטנים.
אבל הדבר היקר ביותר לא היה בסירים.
ראקל לומדת את המלאכה
זה היה כל מה שהיא העבירה הלאה, בלי שתצטרך להסביר.
לצידה גדלה בתה, ראקל.
היא הסתכלה, למדה וזכרה את התנועות שאי אפשר למצוא באף ספר בישול. קורט מזה, קצת מזה, הזמן לתת לתבשיל להתבשל… ומעל הכול, אותה נדיבות שעושה את המטבח היהודי-מרוקאי ליפה כל כך.
השנים חלפו. המתכונים נשארו.
ראקל שמרה עליהם כמו על אוצר, הפיחה בהם חיים בתורה, ומעולם לא שכחה מאין הגיעו ואת הידיים שהעבירו לה אותם.
לה טבל דה ראקל
ואז יום אחד, רעיון אחד הפך למובן מאליו: למה לשמור את כל הנפלאות האלה רק למשפחה?
כך נולדה לה טבל דה ראקל, במרקש.
היום ראקל עצמה עומדת במטבח. מאחורי כל מנה עומדים הידע שלה, הזיכרונות שלה והמורשת שהיא ממשיכה להחיות בתשוקה.
מקמיה של סלטים מרוקאיים ועד טאג׳ינים מסורתיים, מקוסקוס ועד פסטייה, מדגים בבישול מרוקאי ועד תבשילים איטיים, תמצאו כאן מטבח כשר, ביתי לחלוטין, נאמן לטעמים ולמסורות של המטבח היהודי-מרוקאי.
מטבח כן ונדיב, בלי קישוטים מיותרים. כזה שלוקח את הזמן, שממלא את הבית בניחוחות, שגורם לרצות עוד מנה ולהישאר עוד קצת ליד השולחן.
כי בלה טבל דה ראקל, אנחנו לא רוצים רק להכיר לכם מאכלים מרוקאיים.
אנחנו רוצים שתרגישו את מה שהרגישו פעם סביב השולחן של רמונד.
החום של בית. האושר של להיות יחד. ההנאה מהדברים הפשוטים וממנות שהוכנו באהבה.
מה שממשיך לחיות
רמונד כבר איננה איתנו, אבל איכשהו, דרך כל מתכון, כל ניחוח וכל צלחת, משהו ממנה ממשיך לחיות.
ואולי זו המורשת היפה מכולן.
לה טבל דה ראקל היא הרבה יותר ממסעדה כשרה במרקש: זה סיפור משפחתי שממשיך להיכתב סביב שולחן.